<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין אבלות ישנה</h1>
<h2>דף ס:</h2>
בסוף חזקת הבתים (ס' ב') תנו רבנן כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להם ר' יהושע בן חנניא אמר להם בני מנין לכם אמרו לו נאכל בשר שהיו מקריבין על גבי המזבח ועכשיו בטל נשתה יין שהיו מנסכין ע"ג המזבח ועכשיו בטל, אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, אמרו לו אפשר בפירות, פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים, אמרו לו אפשר בפירות אחרים, אמר להם מים לא נשתה שכבר בטל נסוך המים מיד שתקו, אמר להם בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם רוב הצבור יכולין לעמוד בה, אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בה דבר מועט, וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה וכנגד הפתח, עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט מאי היא א"ר חסדא כסא דהרסנא, עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב בת צידעא. ותניא התם אין מציירין ואין מכיירין ואין מפחמין בזמן הזה, לקח חצר מצויירת ומכויירת ומפוחמת הרי זו בחזקתה, נפלה אינו חוזר ובונה אותה. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני וגו' מאי על ראש שמחתי אמר ר' יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכא מנח ליה אמר לי' במקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר.
